אלינור מפרובנס
 | |||||||
| אלינור מפרובנס | |||||||
| לידה |
1223 בערך אקס-אן-פרובאנס שבדרום צרפת | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
24 או 25 ביוני 1291 אמסברי, וילטשייר, ממלכת אנגליה | ||||||
| מדינה |
 אנגליה | ||||||
| מקום קבורה | מנזר אמסברי | ||||||
| בן או בת זוג |
הנרי השלישי (4 בינואר 1236–16 בנובמבר 1272)  | ||||||
| |||||||
  | |||||||
אלינור מפרובנס (באנגלית: Eleanor of Provence, בצרפתית: Éléonore de Provence; 1223 בערך - 24 או 25 ביוני 1291), בתו של רוזן פרובנס, הייתה למלכה הרעיה של אנגליה כרעייתו של הנרי השלישי, מלך אנגליה משנת 1236 ועד למותו ב-1272. היא שמשה כעוצרת של אנגליה במהלך היעדרותו של המלך ב-1253.
אף על פי שהייתה מסורה לחלוטין לבעלה והגנה עליו בתקיפות במהלך המרד של סימון החמישי דה מונפור, חשו תושבי לונדון שנאה רבה כלפיה. היה זה בשל העובדה שהיא הביאה עמה רבים מקרובי משפחתה לאנגליה בפמליה שלה. אלו נודעו בכינוי "אנשי סבויה", והוענקו להם עמדות השפעה בממשלה ובממלכה. באחת ההזדמנויות, הותקפה ארבה של אלינור על ידי לונדונים זועמים שהשליכו עליה אבנים, בוץ, אריחים, ביצים סרוחות וירקות.
לאלינור היו חמישה ילדים, כולל מי שלימים ימלוך כאדוארד הראשון, מלך אנגליה. היא נודעה בשל פיקחותה, כישורי כתיבת השירה שלה והיותה מובילה בתחום האופנה.
ראשית חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלינור נולדה באקס-אן-פרובאנס שמדרום לממלכת צרפת דאז, כבתם השנייה של רמון ברנגר החמישי, רוזן פרובנס, (אנ') ושל ביאטריס מסבויה, בתם של טומאסו הראשון, רוזן סבויה ושל מרגריט מז'נבה. כילדה היא קיבלה חינוך טוב ופיתחה אהבה עצומה לקריאה. שלוש אחיותיה נישאו גם הן למלכים. לאחר שאחותה הבכורה, מרגריט, נישאה ללואי התשיעי, מלך צרפת, החל דודן ויליאם לנהל חליפת מכתבים עם הנרי השלישי, מלך אנגליה כדי לשכנע אותו לשאת לאישה את אלינור. הנרי שאף לקבל נדוניה בשווי של עד 20,000 מארקים של כסף כדי לקזז את הנדוניה ששילם זמן קצר קודם לכן עבור אחותו, איזבל, אך אביה של אלינור הצליח לנהל משא ומתן לאי מתן נדוניה, רק על סמך הבטחה להוריש לה 10,000 מארקים לאחר מותו.
כמו אמהּ, סבתה ואחיותיה, נודעה אלינור בשל יופייה. שערה היה כהה ועיניה נאות. ההיסטוריון האנגלי בן התקופה פיטר לנגטופט (אנ') תיאר אותה "בתו של הרוזן, היפה ביותר מכולן". ב-22 ביוני 1235 התארסה אלינור עם הנרי השלישי. תאריך לידתה המשוער היה 1223. מתיו פריז תיאר אותה כמי שכבר מלאו לה 12 כאשר היא הגיעה לאנגליה כדי להינשא.
מלכה רעיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חתונתם של אלינור והנרי התקיימה ב-14 בינואר 1236. היא לא ראתה אותו לפני החתונה שהתקיימה בקתדרלת קנטרברי ונוהלה על ידי אדמונד ריץ', הארכיבישוף מקנטרברי. לאחר שרכבו ללונדון התקיימה באותו יום תהלוכה בה בירכו נתיני הממלכה את הזוג הצעיר, ואלינור הוכתרה כמלכה הרעיה של אנגליה בטקס שנערך במנזר וסטמינסטר, שלאחריו התקיים נשף מפואר בו נכחו כל אנשי אצולת הממלכה. כבר לאחר החתונה ואילך גברה אהבתה לבעלה.
אלינור הייתה מלכה רעיה נאמנה להנרי, אך היא הביאה עמה פמליה בה היה מספר רב מדודיה ומדודניה, שכונו "אנשי סבויה", והשפעתה על המלך וחוסר האהדה כלפיה מצד הברונים האנגלים יצרו חיכוכים במהלך תקופת מלכותו של הנרי. דודה, ויליאם מסבויה, היה ליועץ קרוב של הנרי, ובכך החליף את מקומם של הברונים האנגלים וגרם לאי-שביעות רצונם.
אף על פי שאלינור והנרי תמכו בסיעות שונות באותה תקופה, היא נעשתה העוצרת של אנגליה כאשר הנרי יצא ב-1253 לגסקוניה. אלינור הייתה מסורה למטרותיו של בעלה, התמודדה בנחישות עם סימון החמישי דה מונפור, וגייסה כוחות בצרפת עבור הנרי.
ב-13 ביולי 1263 הפליגה אלינור במורד התמזה, כאשר הארבה שלה הותקפה על ידי אזרחי לונדון. אלינור תיעבה את הלונדונים, שהשיבו לה בשנאה. כנקמה על שנאתם, היא דרשה משלטונות העיר את כל תשלומי ההחזרים שהגיעו לה על התרומה הכספית שנודעה בשם "הזהב של המלכה", וכך היא קיבלה עשירית מכל הקנסות שנגבו עבור הכתר. בנוסף לזהב של המלכה, קנסות נוספים הושתו על האזרחים באמתלות קלות. מתוך חשש לחייה, כאשר נזרקו לעברה אבנים, אריחי מדרכה, בוץ יבש, ביצים סרוחות וירקות, חולצה אלינור על ידי תומאס פיצתומאס, הלורד ראש העיר של לונדון, וקיבלה מקלט בביתו של הבישוף של לונדון.
שנותיה האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1272 הלך הנרי השלישי לעולמו, ותחתיו מלך בנו אדוארד הראשון, שהיה אז בן 33. אלינור נותרה באנגליה כמלכה האלמנה וגידלה כמה מנכדיה: הנרי, בנו של אדוארד, בתו אלינור, ובנה של ביאטריס, ג'ון. ב-1274, כאשר נפטר נכדה הנרי כאשר היה בהשגחתה, שקעה אלינור באבל והורתה שליבו ייקבר במנזר גילפורד, שהוקם לזכרו. בינואר 1275 היא גירשה את היהודים מכל אדמותיה. באותה שנה נפטרו שתי בנותיה של אלינור שנותרו בחיים, מרגרט ב-26 בפברואר וביאטריס ב-24 במרץ.
ב-1286 פרשה אלינור למנזר אמסבורי שבוילטשייר, 13 ק"מ מצפון לסולסברי, שם היא נהגה לבקר את בנה, המלך אדוארד. שתיים מנכדותיה, מרי מוודסטוק (בתו של אדוארד) ואלינור מבריטני, כבר היו נזירות שם, כאשר כל אחת מהן נכנסה למנזר כשמלאו לה שבע.
אלינור נפטרה ב-24 או ב-25 ביוני 1291 במנזר אמסבורי, ושם היא נטמנה. מקום קברה לא ידוע, ובכך היא המלכה האנגליה היחידה ללא קבר מסומן. ליבה נלקח ללונדון, שם הוא נטמן במנזר הפרנציסקני של גרייפיירס.
מורשת תרבותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלינור נודעה בשל למדנותה, פיקחותה וכשרונה בכתיבת שירה, זאת לצד יופייה. היא גם נודעה כמי שהובילה קווי אופנה, ובמשך זמן רב ייבאה בגדים מצרפת. היא העדיפה בד דמשק ממשי אדום ולעיתים קרובות לבשה בגד צבעוני, אבנט מכסף או זהב, שבו נדחף פגיון, והוא עוטר בזהב. כדי לכסות את שיערה הכהה, היא חבשה כובעים. אלינור הנהיגה באנגליה סוג חדש של כיפת נזירות, שהיית גבוהה, "שלתוכה נסוג הראש עד שהפנים נראו כמו פרח במרחב עטוף".
כילדה פיתחה אלינור אהבה לשירי הטרובדורים, והמשיכה לגלות בהם עניין גם כשבגרה. היא רכשה ספרים רומנטיים והיסטוריים רבים שכללו סיפורים החל מימי קדם ועד לרומנים שנכתבו בימי חייה.
אלינור הייתה הפרוטגוניסטית של "המלכה מפרובנס", רומן היסטורי פרי עטה של הסופרת הבריטית ג'ין פליידי, שיצא לאור ב-1979. היא גם הדמות הראשית ברומן "ארבע אחיות, כולן מלכות" של הסופרת שרי ג'ונס, וכן ברומנים "המלכות האחיות" של סופי פרינו, ו"גבירתי הנאווה: הסיפור על המלכה האבודה של הנרי השלישי" של ג'. פ. רידמן.
צאצאיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאלינור והנרי נולדו חמישה ילדים. נראה היה שאלינור הייתה מסורה במיוחד לבנה הבכור, אדוארד. כאשר הוא חלה אנושות ב-1246, היא נשארה ליד מיטת חוליו במנזר בוליו בהמפשייר במשך שלושה שבועות. היא פיקחה באופן אישי על גידולו ועל חינוכו של אדוארד. בהשפעתה העניק הנרי לאדוארד ב-1249 את התואר דוכס גסקוניה. נראה שילדתה הצעירה, קתרין, סבלה ממחלה ניוונית שגרמה לה ללקות שמיעה. כאשר נפטרה הילדה בגיל שלוש, התאבלו עליה שני הוריה. ככל הנראה ילדה אלינור ארבעה בנים נוספים שנפטרו בילדותם, אך קיומם מוטל בספק ואין שום עדות בת התקופה עליהם.
ילדיה של אלינור היו:
- אדוארד (1307-1239), נשא לאישה ב-1254 את אלינור מקסטיליה, ולהם נולדו צאצאים, כולל יורשו, אדוארד השני. אשתו השנייה הייתה מרגרט מצרפת, וגם להם נולדו צאצאים.
- מרגרט (1275-1240), נישאה לאלכסנדר השלישי, מלך סקוטלנד, ונולדו להם צאצאים.
- ביאטריס (1275-1242), נישאה לג'ון השני דוכס בריטני, ונולדו להם צאצאים.
- אדמונד קרוצ'בק, רוזן לנקסטר הראשון (1296-1245), נשא לאישה ב-1269 את אוולין דה פורז, שנפטרה ארבע שנים לאחר מכן ללא צאצאים. נישא בשנית ב-1276 לבלאנש דה אטרואה, ונולדו להם צאצאים.
- קתרין (1257-1253).
